בישראל, מטבע וירטואלי נכלל בהגדרת ״נכס פיננסי״ בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע״ו-2016. לכן מי שממיר, מעביר, מנהל או שומר נכסים דיגיטליים עבור לקוחות כדרך עיסוק נדרש בדרך כלל לרישיון למתן שירות בנכס פיננסי מרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון. על בעלי רישיון כזה חלות גם חובות איסור הלבנת הון לפי הצו הייעודי לנותני שירות בנכס פיננסי. ברקע עומדים הסטנדרטים של FATF, ובהם ה-Travel Rule.
למה נכסים דיגיטליים נמצאים תחת פיקוח
נכסים דיגיטליים מאפשרים להעביר ערך מהר, בין מדינות ולפעמים בלי לחשוף את הזהות של הצדדים. אלה בדיוק המאפיינים שמעניינים את מי שמנסה להלבין הון או לממן טרור. לכן הרגולטורים בישראל ובעולם מתייחסים לנותני שירותים בתחום כמו לגופים פיננסיים לכל דבר: הם צריכים רישיון, הם צריכים להכיר את הלקוחות שלהם והם צריכים לדווח.
בישראל זה נעשה בעיקר דרך שני חוקים:
- חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע״ו-2016, שקובע מי צריך רישיון ומה התנאים לקבלתו.
- חוק איסור הלבנת הון, התש״ס-2000, והצווים שהוצאו מכוחו, שקובעים את חובות הזיהוי, הדיווח והתיעוד.
רישוי: מי צריך רישיון למתן שירות בנכס פיננסי
שירות בנכס פיננסי מוגדר בחוק כפעולה שנעשית דרך עיסוק ואין בה מתן אשראי. ההגדרה כוללת החלפה של נכס פיננסי בנכס פיננסי אחר, כולל המרה, מכירה או העברה, וגם ניהול או שמירה של נכס פיננסי. מכיוון שמטבע וירטואלי נכלל בהגדרת נכס פיננסי, הפעילויות האלה עשויות לחייב רישיון:
- המרה בין מטבע וירטואלי למטבע רגיל, בשני הכיוונים
- המרה בין סוגים שונים של מטבע וירטואלי
- העברת מטבע וירטואלי עבור לקוחות
- שמירה של מטבע וירטואלי או של המפתחות לגישה אליו עבור לקוחות
- ניהול נכסים דיגיטליים עבור אחרים
החוק מבחין בין רישיון בסיסי לרישיון מורחב לפי היקף הפעילות ואופייה, והדרישות לכל סוג נקבעות בחוק ובתקנות. פירטנו את התהליך במדריך לרישיון למתן שירות בנכס פיננסי.
מה לגבי חוק שירותי התשלום
בשנת 2023 נחקק החוק להסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלומים, התשפ״ג-2023, שהעביר את הפיקוח על חברות תשלומים לרשות ניירות ערך. החוק עוסק בשירותי תשלום במטבע רגיל. חברה שמשלבת שירותי תשלום עם שירותים במטבע וירטואלי צריכה לבדוק מול איזה רגולטור עומד כל רכיב בפעילות שלה. לפעמים התשובה היא שניים.
ומה לגבי ניירות ערך
לא כל נכס דיגיטלי הוא ״מטבע״. יש אסימונים שבנסיבות מסוימות עשויים להיחשב ניירות ערך, ואז חלים עליהם גם דיני ניירות ערך. לפני שמשיקים מוצר שקשור לאסימון מסוים, כדאי לבדוק איך הוא מסווג.
איסור הלבנת הון: החובות העיקריות
על נותני שירות בנכס פיננסי חל צו איסור הלבנת הון ייעודי. החובות המרכזיות בו דומות לאלה שחלות על גופים פיננסיים אחרים, אבל היישום בעולם הדיגיטלי דורש כלים אחרים.
זיהוי, אימות והכרת הלקוח
צריך לזהות את הלקוח, לאמת את פרטיו ולהבין מי הוא, במה הוא עוסק ומאיפה מגיעים הכספים או הנכסים שלו. בתאגיד צריך לזהות גם את בעלי השליטה והנהנים. בפעילות דיגיטלית, הזיהוי נעשה לרוב מרחוק, ולכן צריך לוודא שהתהליך עומד בדרישות הצו ובהנחיות שמכוחו.
מקור הנכסים
כאן נמצא ההבדל הגדול מול גופים ״מסורתיים״. כשלקוח מעביר אליכם מטבע וירטואלי, לא מספיק לשאול מאיפה הכסף. צריך לבדוק גם מאיפה הנכס הגיע, דרך אילו ארנקים עבר ואם יש בדרך סימנים לפעילות בסיכון. בשוק פועלים כלים לניתוח העברות על גבי הבלוקצ׳יין, ורבים מנותני השירותים משתמשים בהם.
בקרה שוטפת ודיווח
הצו מחייב לעקוב אחרי הפעילות של הלקוחות ולדווח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. יש דיווח רגיל על פעולות שעומדות בתנאים שנקבעו בצו, ויש דיווח על פעולות בלתי רגילות לפי שיקול דעת. הסכומים והתנאים לדיווח רגיל נקבעים בצו עצמו, וצריך לעבוד לפי הנוסח העדכני שלו. על הדיווח לפי שיקול דעת כתבנו במאמר על דיווח על פעולות בלתי רגילות.
בדיקה מול רשימות טרור וסנקציות
צריך לבדוק את הלקוחות, את בעלי השליטה ואת הנהנים מול רשימות ארגוני הטרור והפעילים שהוכרזו. בעולם הדיגיטלי כדאי לבדוק גם כתובות ארנקים שקשורות לגורמים מוכרזים, כשהמידע הזה זמין.
שמירת מסמכים ומינוי אחראי
צריך לשמור את מסמכי הזיהוי, את תיעוד הכרת הלקוח ואת פרטי הפעולות לתקופה שהצו קובע. צריך גם למנות אחראי על מילוי החובות לפי החוק, עם זמן, סמכות וגישה למידע.
ההקשר הבין-לאומי: FATF וה-Travel Rule
FATF הוא הגוף הבין-לאומי שקובע סטנדרטים למאבק בהלבנת הון ומימון טרור, וישראל חברה בו. בשנים האחרונות FATF הרחיב את הסטנדרטים שלו לנכסים וירטואליים ולנותני שירותים בהם, ובכלל זה את מה שמכונה Travel Rule.
לפי ה-Travel Rule, נותן שירות שמעביר נכס וירטואלי צריך לאסוף מידע על השולח ועל המקבל, ולהעביר אותו לנותן השירות בצד השני. הרעיון דומה למה שנהוג כבר שנים בהעברות בנקאיות: הכסף לא זז בלי שיודעים מי שלח ומי קיבל.
המשמעות המעשית לנותני שירותים בישראל:
- שותפים בחו״ל ידרשו את המידע. גם אם הדרישות בישראל שונות, בורסות ונותני שירותים במדינות אחרות עשויים לסרב לקבל העברות בלי מידע מלא.
- צריך תשתית טכנולוגית. העברת המידע בין נותני שירותים נעשית לרוב דרך פרוטוקולים ייעודיים, ובחירת הפתרון היא החלטה עסקית ורגולטורית.
- ארנקים פרטיים דורשים מדיניות. צריך להחליט מראש איך מתייחסים להעברות לארנקים שלא מנוהלים על ידי נותן שירות.
מה להכניס להערכת הסיכונים
הערכת סיכונים של נותן שירותים בנכסים דיגיטליים צריכה להתייחס לנושאים שלא מופיעים במסמך של חברת המרה רגילה. כמה דוגמאות:
- סוגי הנכסים. יש נכסים שמקשים במיוחד על מעקב אחרי ההעברות, וזה משפיע על רמת הסיכון.
- ערוצי ההגעה של לקוחות. הצטרפות מרחוק בלבד, דרך שותפים או דרך רשתות חברתיות.
- מדינות. מאיפה מגיעים הלקוחות, ולאן ומאיפה עוברים הנכסים.
- ארנקים חיצוניים. העברות לארנקים פרטיים או לנותני שירותים בלי פיקוח.
- מוצרים חדשים. כל מוצר חדש, כמו שירותי משמורת או המרה מהירה, צריך בדיקת סיכון לפני ההשקה.
את ההערכה מעדכנים כשמשהו משתנה בפעילות, ולא רק פעם בשנה. היא הבסיס לכל השאר: לרמת הבדיקה של כל לקוח, לכללי הניטור ולהחלטות על דיווח. כתבנו על כך גם במדריך להערכת סיכונים.
לפני השקה של מוצר חדש
כל מוצר חדש בתחום, כמו staking, משמורת או המרה מיידית, עשוי לשנות גם את התמונה הרגולטורית וגם את פרופיל הסיכון. לפני ההשקה בודקים אם המוצר נכנס לתחום הרישיון הקיים, מעדכנים את הערכת הסיכונים ומתאימים את כללי הניטור.
טעויות שאנחנו רואים בתחום
- להתחיל לפעול ולטפל ברישוי ״בהמשך״. פעילות בלי רישיון חושפת את החברה ואת המנהלים לסנקציות לפי החוק.
- להעתיק נהלים מגוף פיננסי רגיל. נהלים שלא מתייחסים למקור הנכסים ולארנקים לא עונים על הסיכונים העיקריים בתחום.
- לסמוך על ספק הניטור בלי לבדוק. הכלי מתריע, אבל ההחלטה והאחריות נשארות אצלכם.
- להתעלם מהשווקים שבהם פועלים השותפים. דרישות ה-Travel Rule בחו״ל משפיעות עליכם גם כשאתם פועלים מישראל.
צ׳קליסט לנותני שירותים בנכסים דיגיטליים
- בדקתם אם הפעילות שלכם היא שירות בנכס פיננסי לפי החוק.
- בדקתם אם יש רכיבים שנופלים תחת חוק שירותי התשלום או דיני ניירות ערך.
- בחרתם בין רישיון בסיסי למורחב לפי התוכנית העסקית.
- ביצעתם הערכת סיכונים שמתייחסת לנכסים דיגיטליים.
- כתבתם מדיניות ונהלים לפי הצו שחל על נותני שירות בנכס פיננסי.
- יש לכם כלי לבדיקת מקור נכסים וניטור העברות.
- הגדרתם מדיניות להעברות לארנקים פרטיים.
- בדקתם את דרישות ה-Travel Rule בשווקים שבהם פועלים השותפים שלכם.
- מיניתם אחראי על מילוי החובות, ויש לו משאבים מתאימים.
לסיכום
בישראל, הרגולציה על נכסים דיגיטליים נשענת בעיקר על המסגרת הקיימת: רישוי לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים וחובות לפי חוק איסור הלבנת הון והצו שמכוחו. מה שמשתנה הוא היישום: מקור הנכסים, ארנקים, ניטור על גבי הבלוקצ׳יין ודרישות בין-לאומיות. אם אתם מתכננים פעילות בתחום או רוצים לבדוק שהפעילות הקיימת שלכם מוסדרת, אפשר לקבוע ייעוץ ראשוני בנושא רישוי. נבדוק איזה רישיון נדרש ומה צריך להכין.
המידע במאמר כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
